הגישה ההיקשרותית מגדלת ילדים מאושרים?

מדיי פעם עולה תהיה כזאת בפוסטים בקבוצה של ״הורות מחבקת״ בפייסבוק, יחד עם תהיות כמו האם הגישה ההיקשרותית לגרום לילדים שלי לרצות בקרבתי כשיהיו גדולים? או כשאהיה לעת זקנה?...

באמת שאלות גדולות שכולנו מתמודדות איתן ברמה כזאת או אחרת, מה צופן העתיד. וכמה בהלה מסתובבת לנו במחשבות אם הילדים שלנו יהיו מאושרים, בעיקר כשכרגע הם בעיקר בטנטרומים ובכי שמרגיש לפעמים אינסופי.

זה מה שעניתי לאמא ששאלה שאלה כזאת לאחרונה, ואני חושבת שהיא משמעותית:

המטרה היא לא לגדל ילדים מאושרים יותר, או לייצר בהם רצון לקרבה להורים.

המטרה היא לעזור לילדים שלנו להתפתח, על ידי זה שניתן להם קרקע יציבה ורכה ליפול אליה, הקרקע הזו היא הקשר.

האחראיות שלנו לעולם לא יכולה להיות על רגשות, זה נדון לכישלון. לבקש מפרח להצמיח פרי גדול, או קטן, זה משהו שמושפע ממליון דברים, ואיזה חבל אם האדמה הייתה מרגישה אחראית על השמש.

האחראיות היא לא לגרום להם לרצות בקרבה שלנו, כי קרקע יציבה, שמעודדת התפתחות, לא חשוב לה אם הצמח רוצה אותה או לא. היא פשוט שם, תןמכת בו איך שהיא יכולה.

בדיוק כמן שאת יכולה ללדת בלי מיילדת, אבל אוך! כמה זה הרבה יותר נפלא כשהיא שם מחזיקה לך את היד. יכול להיות שהלידה לא תהיה שמחה רק מהנוכחות שלה, אבל אם היא תהיה שם ותתמוך בך לאורך הדרך, אולי היא תהיה נוראנורא משמעותית.

מקווה שזה עושה קצת סדר ;)

תמיד פה לכל שאלה ותהייה לך, ולמשפחה שלך

שירה גנור